אברהם טל, בפגישתי הממשית הראשונה עם המוזיקה שיצר, גרם לי לחוויה טראומתית משהו, אחרי יום שלם בו נאלצתי להאזין עשרות פעמים במעין עינוי לסינגל המצויין (העובדה שלא שמעתי אותו יותר מאז לא מפחיתה מערכו) 'אדם צובר זכרונות' שחודש אחרי ביצוע יבשושי (ובנקודות מסויימות גם צורמני) של דורית ראובני במסגרת פרוייקט 'עבודה עברית' (שכן ירבו כמוהו). בצירוף מקרים מפתיע משהו, אורות, הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום החדש של סולן שוטי הנבואה לשעבר עבר אצלי את אותו תהליך (ובינתיים בלי הקטע מחוייב המציאות של הנטישה הכואבת והרתיעה מהזכרת שמו של השיר), וזכה להכנס לרשימה האקלוסיבית (כן, בטח) של השירים שאני משמיע בלופים (קורה שאני עובר ביום את מספר ההשמעות לשיר ממוצע בפלייליסט של גלגלצ. מצבי עגום). ואם מדברים על גלגלצ - אורות יהפוך להערכתי ללהיט התורן שלה, ואם להסכים לדעתם של קולגות מאתרים אחרים, יהיה זה הטראק 'מחוזקים לעולם' שיעשה גם הוא את ה'מכה' האולטימטיבית של מוזיקאי ארצנו. "הדמעות שבכית שניקו את פניך מהתום כל החוויות שהעצימו את ימייך שהדירו שינה מעיניך בלילות"
אורות, אברהם טל
ובתחינה נואשת שעולה בי בעת ההשמעה החמישים (בקירוב) של עוד רימיקס של אורות (ציון לשבח על רימיקסי אורות שיצאו בנפרד מהאלבום ולפניו, שעובדו בין היתר ע"י התקווה 6 והקרטל) אני שואל - אברהם, למה עשית את זה? למה עזבת את השוטים? הייתם יפים כ"כ יחד, היה לכם פוטנציאל לחתונה קתולית. תשובה אפשרית לתהייתי אני מקבל מהטראק הטוב באלבום (ושלא יעבדו עליכם) - 'סימן שהכל טוב', שהצליח ברגעיו הרועשים להקפיץ אפילו אותי, אפאטי שכמוני, עם מילים שכמו נלקחו מחדר החזרות של השוטים (ולא יהיה מפתיע כ"כ אם אני לא טועה).
הטראק הבא, שוב חזרו הקולות הוא אחד השירים המגניבים יותר שיצאו לאחרונה בתעשיית המוזיקה הישראלית, ולצד אפקטים מרשימים ומילים חזקות (שוב אותן שאלות / שאת כל עולמך מרעידות / שמשכיחות ממך את כל אותן נפלאות) נופל בחזרה על אותו הטריק מספר רב מדי של פעמים (ווקאלי, לעומת שאילת 'מה קרה' מטרידה מעט במילות סימן שהכל טוב) ובהבדלי רמות בין אותם רגעי שיא בשיר לזולתם. למרות זאת, הוא בהחלט מרענן וכיף להאזנה.
טטלה לא סיפק את מנת ההתרגשות ממנה ציפיתי מזמר מוכשר כ"כ (ומהשם שמבטיח רבות), ומהווה נפילה בשל טקסט סתמי וחסר מעוף. כמוהו גם אני לא מרים ידיים שלא ענה על הציפיות.
באם את הולכת מצליח הזמר עם המנעד הקולי בין היפים בארץ (לכל מין) להשתמש בו בחוכמה ולצור שיר מרשים וסוחף (כמו גם בימים שקצת פחות טוב, אבל מצליח על אותו העקרון), ותודה למפיק יונתן דגן מj.viewz, להקה ניו יורקית נפלאה שעל מעריציה אני נמנה (תבואו כבר לירושלים!), שמח ששתי אושיות מוזיקליות מוכשרות כ"כ פועלות יחד.
מחוזקים לעולם (בקליפ שכלל גימיק נחמד - תמונות ששלחו לאברהם בפייסבוק) מצא מקום בלבי, כמו גם בזה של המאזין הממוצע, ותרם להרגשה שאברהם טל הוא אמנם בהחלט מיוחד, אבל לא בדרך בה אני מעדיף את יוצרי המוזיקה שלי - מיוחדים מדי. הוא מיוחד בכך שמצא את הנוסחה ללב ליבו של המיינסטרים, וסתמי בכך שהמיינסטרים הוא - ובכן, סתמי.
לצערי, אני חושש שאברהם טל נופל בתסמונת האלבום השני שאיכזבה מעריצי אמנים גדולים (אפילו) יותר ממנו, ודווקא בכך שהוא לא השכיל לשמור על אותו קהל מצומצם (הכל יחסי) בשירים יותר אינטימיים, ולמרות שקיימים מהם (אבא - שיר חביב על הורות), זה לא זה, וחבל שכך. למרות שטל לא חרג רבות ממקורותיו, לפעמים אובר-להיטיות פוטנציאלית במוזיקת עולם עשויה להיות מוגזמת (אהמ עידן רייכל אהמ). כן ייטב אם יחזור באלבום הבא שיוציא לסגנון שהציג בראשון - מקסים בפשטותו, ולא פשוט במקסימותו (בתקווה שזה מחזיק איכשהו כמשפט תקני).
היה הראשון לפרסם תגובה לכתבה! הקלק כאן