"ואח"כ, אחרי טיול שלם, בלילה, כשאנחנו כל כך עייפים, עוד לקחו אותנו לכותל! זה ממש לא בסדר, זאת כפייה דתית".

את המשפט הזה שמעתי ממישהי וישר הזדעזעתי.

אני מבין שלהתחתן רק ברבנות, זו אולי כפייה דתית, אני מבין ומסכים שלהדיר נשים זו כפייה דתית ומבין את האומרים שכשהאוטובוסים לא פועלים בשבת, זו כפייה דתית.

אבל לעלות לירושלים?! להיכנס לכותל?!

מי הכריח אותך ללבוש חצאית, לעטור מטפחת על הראש, להתפלל ולדחוף פתק בקיר הבכיות?

נתחיל מהעובדה שירושלים היא בירת ישראל. אני אישית לא רואה בעובדה זו שום דבר דתי. בדיוק כמו שוינה היא בירת אוסטריה ורומא היא בירת איטליה, ירושלים היא בירת ישראל. אז למה לא לקפוץ לביקור בבירת המדינה שלנו?

ירושלים היא ערך, אבן יסוד וסמל לאומי של המדינה. צריך לדעת לכבד את הדברים האלו, גם אם הם לא הכי באים בהלימה עם הדעה האישית שלך לפעמים.

שר החינוך, גדעון סער, יזם את תכנית "נעלה לירושלים" שמופעלת באמצעות אגף של"ח וידיעת הארץ - ולא כי הוא צריך לעשות משהו עם שעות העבודה שלו.

בירושלים נמצאים מוסדות החוק והשלטון הדמוקרטיים. בירושלים מצויים מערכינו הדתיים החשובים ביותר (כן כן, דתיים!). בירושלים אפשר לראות מיזוג תרבויות כמו שאי אפשר לחזות בו בשום מקום אחר! חוץ מזה, תודו, לא סתם נאמר המשפט: "עשרה קבין של יופי נפלו על העולם, תשעה מהם לקחה ירושלים", ירושלים פשוט עיר מדהימה, עם המון ערך מוסף של יופי וערכים.

אז למה להתנגד? למה לא לנסוע, להנות ולאתגר את הרוח והמחשבה? הרי ירושלים פותחת בפנינו, תייריה, כל כך הרבה אפיקי מחשבה.

אני בטוח שביקור בירושלים לא יחזיר אתכם בתשובה והוא גם לא נועד לכך.

בכל פעם שאני מבקר בירושלים אני נהנה מחדש, מהמקומות החדשים שאני מגלה וגם מהישנים. הרי ירושלים היא לא רק עיר עם אלמנטים דתיים. אפשר ליהנות כשמטיילים ברחובותיה, כשתרים אחרי האוטובוס בתחנה המרכזית וכן, גם אם מבקרים בכותל.

רועי פלח – royfalah@windowslive.com

(זכויות היוצרים על התמונה בכתבה שייכות אך ורק ליוצריהן ולא לאתר No-r)