עקב התמכרותי לרשת החברתית "פייסבוק", והעובדה שרכשתי לעצמי קצת יותר מ-1000 חברים, למרות שאת חלקם אני לא מכירה ופשוט היו לנו חברים משותפים - יוצא לי לראות מדי פעם 'סטטוסים' (פרסומים של החברים, לאלו מביניכם שהעדיפו את הטוויטר ולא בקיאים), שהייתי מעדיפה, גם לטובת המפרסמים, לוותר עליהם.

כל פעם אני מתפלאת מחדש, איך מיטשטשים הגבולות - בין מה שאסור לפרסם, לבין מה שמותר לפרסם, מה שכדאי ולגיטימי.
ילדים ונערים בגילנו יכולים לפרסם, לצד סטטוסים כמו "היה כיף בים:)", גם דברים שאפילו לא נעים לי לכתוב פה, אבל אני אעשה את זה בכל זאת, כדי להסביר כמה זה לא בסדר לדעתי, ואני מקווה שגם לדעתכם.

ראיתי סטטוס בו נכתב "אמא שלי זונה ואני שונא אותה!". דבר ראשון, התואר כשלעצמו הוא נוראי, אך הוא הופך לרע במיעוטו כשמפרסמים את זה בפייסבוק! כאילו נו באמת, מה נסגר איתכם?
זהו אחד מהשימושים ה'גרועים' ביותר לפייסבוק, ממגוון של סיבות:
1) סביר להניח שחצי שעה אחרי זה, או אפילו יום-יומיים אחרי זה, כשהילד יסדיר את העניין עם אמו, הוא כבר יתחרט שהוא כתב את זה.
2) זה מאוד לא מכבד אותו, ומוציא אותו הרבה יותר קטן ממה שהוא חושב.
3) אף אחד לא צריך לשמוע על הבעיות שלכם
4) והחשוב מכל - זו אמא שלו! על חברים לא כותבים דברים כאלה, אז על משפחה?


תזהרו במה שאתם כותבים. פייסבוק

עוד דברים קצת יותר נפוצים בקרב סטטוסים שליליים בפייסבוק, הם ריבים בין חברים על דפי האתר. זה כל כך מיותר, אם אתם רבים, לא כל העולם צריך לדעת מזה, ובנוסף, כשהכל נכתב, הריב רק מחריף. ראיתי גם ריבים שהתחילו בתגובות, וכשקוראים את השתלשות העניינים, מגלים שדבר כל כך טיפשי וקטן, מילה אחת לא במקום, מסוגלת להוביל לריב גדול וכינויי גנאי לעיני כולם, שיישארו שם גם לאחר שכבר תשלימו.

ודבר אחרון, שלצערי הרב יצא לי לראות לא מעט לאחרונה, הם ילדים שאיבדו סב/סבתא וכותבים על כך בסטטוס בפייסבוק, בתוספת סמיילי עצוב. ממש אין לי שום כוונה לשפוט אנשים בזמן האבל שלהם, בשוק הראשוני, אני רק אכתוב את דעתי בנושא. לדעתי זה לא נכון לעשות את זה ולא מכבד, את האדם שנפטר אני מתכוונת. סטטוס בפייסבוק? זה לא משנה כמה 'סמיילים עצובים' תצרפו, פשוט לא עושים את זה.

הרבה יותר מכבד יהיה, לדעתי, לא להשתמש בפייסבוק ובאינטרנט בכלל בזמן השבעה - כי זה לא משנה מה תכתבו, שום דבר לא יוכל באמת להביע את תחושת האובדן והעצב, לכן זה סתם מוריד מערך וקדושת הדבר. אני כמובן מבינה לגמרי את הצורך האנושי, שמישהו שאתה אוהב ינחם אותך ברגעים כאלה, אבל בשביל זה יש שיחות פרטיות, ופייסבוק זה ממש לא המקום.

ויש גם מקרים קצת יותר מצחיקים, שאפשר למצוא תמונות שלהם ב"גוגל", בהם אנשים מפרסמים דברים לא כל כך נעימים על אנשים אחרים, כמו בוס, קולגות, מורים וכדומה, ולא לוקחים בחשבון שיכול להיות שגם להם יש פייסבוק. אם יש הגדרות פרטיות - זה לא לחינם, תשתמשו בהן.

במקרה הזה לדוגמא, מישהי כתבה משהו על הבוס שלה, והוא לא שמח לראות:


זה לא יכול להיגמר טוב.

לסיום, מאז שפתחתי חשבון משתמש ב"פייסבוק" עברו כמעט שנתיים של התמכרות, ובכל השנתיים האלה לא פירסמתי, כמו רבים אחרים, סטטוס 'שלילי' על כמה שקשה לי או רע לי או מה שזה לא יהיה (חוץ מסטטוס אחד על זה שדחו לי את ההורדה של הגשר, אבל בואו לא נהיה קטנוניים.

תמיד תזכרו שגם אם אתם מתכוונים שרק חבריכם הטובים יקראו את הסטטוס שכתבתם - מכלול החברים שלכם קורא את זה! תחשבו שכל אחד מהם יידע עליכם עם הזמן, אולי קצת יותר ממה שרציתם שהוא יידע. זה יכול להיות לדוגמא: בוס, קולגות, שכנים, או במקרה של הגיל שלנו - בעיקר קרובי משפחה רחוקים ומורים מגניבים שפתחו גם הם פייסבוק כי נגמרו להם המבחנים לבדוק.

אז בכל הנוגע לפייסבוק, פשוט תנהגו כפולנים (ללא טיפה של גזענות) - אל תוציאו את הכביסה המלוכלכת החוצה ;)