אם ברשות השידור חושבים שהאירווזיון זו עוד תחרות, חסרת משמעות וסתמית - הם טועים בענק! האירווזיון משקף את ישראל בעיני אירופה. לאירווזיון יש תפקיד משמעותי בתדמית שלנו. אבל מישהו שם ברוממה חושב שזה משחק, שידור במיליארדי דולרים שתכליתו לשעשע אותנו בערב שבועות.

כנראה שלנו, האזרחים הפשוטים, כבר אין דעה מספיק טובה, אם נשללת מאיתנו הזכות לבחור את הפנים של המדינה. אבל יותר מהכל - נשללת מאיתנו הזכות לדעת. כבר שבועות שהתקשורת רועמת על חוסר השקיפות בהליך בחירת המועמדים. הרשימה המלאה נחשפה רק ביום א' - יומיים בלבד לפני ההכרזה הסופית, חודש אחרי סגירתה.

השמועות שהתרוצצו לגבי הבחירה המוקדמת של מאיה בוסקילה לא תרמו לתמיכה של דעת הקהל בנוגע לטוהר הבחירות.

ואני שואלת - איפה ההיגיון? היושר? לאן נעלמו הימים בהם קדם האירווזיון היה חגיגה בפני עצמה בכל בית בישראל? הימים בהם ישבנו מול המסך, קוצצים ציפורנים, מצפים לדעת לאיזה מקום נגיע... הכל נמוג כלא היה.

למה זמרים כבר לא מגישים מועמדות לתחרות? כי לאף אחד כבר לא אכפת, ולמי שכן אכפת מוצא את עצמו בתוך חוזים מסורבלים והבטחות שווא ובסופו של דבר החלום מתפוצץ לו בפרצוף. 

הסיבה היחידה שעוד נותרה לנו לפתוח את הערוץ הראשון, היא האירוויזיון, אבל עכשיו גם זה כבר לא תירוץ.

אז מה נשאר לנו לעשות? להלחם בשנה הבאה על זכות הבחירה שלנו, ולהחזיר לאירווזיון את הכבוד הראוי לו!