פעם, דור אחד אחורה, לא היו קיימים הדברים האלה. היה ערוץ אחד בטלוויזיה - וגם הוא בשחור לבן. לא היו מחשבים ואינטרנט - ובואו לא נדבר על הפייסבוק. כל מה שנותר להם לעשות זה לרדת לשחק בגינה כדורגל, תופסת, מחניים, "מחבואים" או "דג מלוח". אך היום, האם מישהו מכיר בכלל את המשחקים האלו? לאחרונה, למרבה חוסר מזלי, נתקלתי במצב הזה. 

בזמן שהגעתי הביתה, כל מה שרציתי היה לאכול  ולשבת על הצ'אט בפייסבוק. בחוץ ירד מבול. התלהבתי והחלטתי שבאותה ההזדמנות אני אכין לעצמי גם שוקו חם, אשב מתחת לשמיכה ואצפה בטלוויזיה. אך בסופו של דבר, הדברים היחידים שיצאו לפועל בתוכנית שלי היו השוקו והשמיכה.

האינטרנט במחשב לא פעל, הטלוויזיה לא נדלקה ואפילו המנורות בבית לא נדלקו. כן, אני והמזל שלי. עד כמה שאני אוהבת גשם, אני ממש לא מוכנה שהוא ייקח את הדבר השני שאני הכי אוהבת - את החשמל. 

אחותי לא הייתה בבית, ההורים לא היו בבית - היה שקט וחשוך מאוד. הרעש היחידי שנשמע היה רעש הברקים והרעמים בחוץ. כל מה שנותר לי לעשות היה לבהות בקירות. פשוט לבהות בהם.

השקט המשיך. שיחקתי עם דלת המקרר, אכלתי (והרבה), כידררתי כדור עד שאגרטל נשבר, הדלקתי נרות, ציירתי, עשיתי שיעורי בית ושיחקתי בפלאפון. אפילו סידרתי את החדר! אבל כלום לא עזר - השיעמום הלא נגמר פשוט המשיך לו. 

כשאחותי הגיעה הביתה, הסברתי לה את המצב הנואש והחלטנו לשחק. שיחקנו ברביעיות, פוקר, מונופול ומונופול כרטיס אשראי. לבסוף ממש נהניתי. זכיתי לדבר ולצחוק עם אחותי הקטנה אחרי הרבה זמן של מריבות והתעלמויות. 

24 שעות מאוחר יותר החשמל חזר. ראשי היה בעננים! וכאן התוכנית המושלמת שלי חזרה לפועל. כן, כן - השוקו, השמיכה, הטלוויזיה והמחשב. השבתי לעצמי את הזמן האבוד בפייסבוק, את התוכניות שפוספסו ואת השיחות האהובות בצ'אט. 

שמחתי מאוד שחזר החשמל. האם הייתי חוזרת על החווייה הזאת שוב? בהחלט לא! 

אבל מאז אותו היום לא הפסקתי לשחק עם אחותי בקלפים. האם זה אומר שאני אפסיק להשתמש במחשב ולראות טלוויזיה? לא, אבל באותו היום הבנתי שיש דברים חשובים לא פחות ומהנים באותה מידה.